שימוש רב יותר בסוגי טיפולים מסוימים לילדים עם אנמיה חרמשית עשוי להסביר מדוע הסיכון של ילדים שחורים לשבץ איסכמי ירד משמעותית בין השנים 1 ו -2007 , כך עולה ממחקר חדש. הפער בין מקרי מוות הקשורים לשבץ בקרב ילדים שחורים ולבנים ירד גם בתקופה זו.
לפני 1998, ילדים שחורים היו בסיכון גבוה ב -74% למות משבץ איסכמי בהשוואה לילדים לבנים. <
ההבדל הגזעתי מיוחס בחלקו לשיעורים גבוהים יותר של אנמיה חרמשית, הפרעת דם המעלה את הסיכון לשבץ, בקרב ילדים שחורים, כך עולה ממחקר שיוצג ביום חמישי בפגישת האגודה האמריקאית לשבץ בניו אורלי. לאחר מכן, בשנת 1998, ניסוי קליני גדול מצא כי טיפולים כגון עירויי דם כרוניים (מתוזמנים) באופן קבוע יכולים להוריד באופן דרמטי את הסיכון לשבץ בקרב ילדים עם אנמיה חרמשית, שהיו בסיכון גבוה לשבץ.
במסגרת המחקר, החוקרים בדקו תעודות פטירה לילדים אמריקאים וצעירים מתחת לגיל 20 שמתו בין 1998 ל -2007. בין 1 ל -2007, הם מצאו כי הסיכון לשבץ איסכמי בקרב ילדים שחורים ירד באופן משמעותי, אם כי ילדים שחורים עדיין היו 27 יש סיכוי גבוה יותר לקבל שבץ איסכמי מאשר ילדים לבנים.
רשומות המוות לא ציין אם הילדים היו אנמיה חרמשית, ולכן החוקרים לא יכולים לומר בוודאות כי שינויים בתפקוד אנמיה חרמשית הפחית את הפער הגזעני. "עם זאת, זה היה השינוי העיקרי היחיד בטיפול בילדים בשבץ במהלך שני העשורים האחרונים, כך שאנו מאמינים שזה היה ההסבר הסביר ביותר לממצאים שלנו", אמרה החוקר הראשי ד"ר לורה להמן, עמיתת קלינית ב- Cerebrovascu "היא וחבריה מצאו כי שבץ איסכמי (מזרם הדם החסום למוח) מהווה 20% מ -4,425 מקרי שבץ בקרב ילדים אמריקאים מתחת לגיל 20 בין 1988 ל -2007. שבץ הממורגי (שנגרם על ידי כלי דם מתפוצץ) היווה 67% ממקרי המוות.
ילדים עם אנמיה חרמשית, שסבלו משבץ נוטים לקבל שבץ איסכמי, ואילו מבוגרים עם מגל אנמיה של תאים נוטים להיות בעלי שבץ דימומי, אומר להמן.
באנמיה חרמשית, תאי דם אדומים עגולים בדרך כלל הופכים בצורת חצי סהר, מה שמקשה על זרימת הדם. התוצאה היא כאב מפרקים חמור, נזק לרקמות וסיבוכים כגון שבץ.
ניתן להשתמש באולטראסאונד כדי לקבוע אילו ילדים עם תאי מגל נמצאים בסיכון גבוה לשבץ ויש לטפל בהם באמצעות עירויי דם. שהוצגו באסיפה רפואית, יש לראות את הנתונים והמסקנות כמקודמים עד שפורסמו בכתב עת של עמיתים.
