יום רביעי, 24 אוקטובר 2012 - לסבתות תפקיד חשוב באבולוציה האנושית, על פי תיאוריה ארוכת שנים שתמיכה בהאכלה ובטיפול בנכדים עזרה נשים חיות עשרות שנים מעבר לגיל המעבר.
מחקר חדש מוסיף תמיכה מתמטית לרעיון זה, המכונה "ההשערה של סבתא".
האנתרופולוגית קריסטן הוקס, דוקטורט מאוניברסיטת יוטה, בחנה את "השערת הסבתא" מאז בשנות השמונים, והיא ושני אנתרופולוגים אחרים הציעו זאת רשמית ב -1997. המחקר האחרון שלה השתמש בסימולציות מחשב כדי לברר אם סבתות לבדה, ללא גורמים אבולוציוניים אחרים, עלולה לגרום לשינוי דומה בהיסטוריה של חיים דמויי קוף "אם אתה מתחיל עם היסטוריה של חיים כמו זו שאנו רואים בקופים גדולים - ואז אתה מוסיף סבתא, מה קורה?" ד"ר הוקס שאל בשחרור מאוניברסיטת יוטה.
המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת הבריטי
ההליכים של החברה המלכותית B , מצא כי עם קצת סבתא, נקבה שימפנזים, החיים רק בשנות השלושים או הארבעים שלהם, יכולים להתפתח לאורכה של תוחלת החיים האנושית בתוך 24,000 עד 60,000 שנים. כל הפרימאטים והיונקים, למעט בני האדם, אוספים את המזון שלהם לאחר הגמילה. "היפותזת הסבתא" נובעת משינויים סביבתיים שהתרחשו כאשר בני האדם התפתחו. תינוקות שגמלו לאחרונה לא יכלו לשבור אגוזים פתוחים או לחפור מזון. אבל הסבתות יכלו לעשות זאת על ידי סיוע להזנת נכדיהן - לאסוף ולהכין אוכל - אחרי שגמלו את הילדים מאמהותיהם, הסבתות שיחררו את זמנם של בנותיהם כדי לקבל יותר ילדים, לעתים קרובות יותר, על פי ההיפותזה.
ראשונים שנשארו קרובים למקורות מזון שגוזלים זה מכבר יכלו לאסוף בעצמם, "הם בני הדודים הגדולים שלנו", אמר הוקס במהדורת אוניברסיטת יוטה. "אלה שהחלו לנצל את המשאבים שהילדים הקטנים לא יכלו להתמודד איתם פתחו את החלון הזה לסבתות והתפתחו בסופו של דבר לבני אדם".
