דבורה סראני, דוקטור 54, מסמית'טאון, נ.י., עליזה ומהירה לצחוק כי יש לה הרבה מה להיות מאושרת. היא פסיכולוגית מוצלחת והיא נשואה באושר עם בת מבוגרת. מבחוץ נראים חייה מושלמים. אבל סראני צריכה להישאר על המשמר מפני דיכאון, מחלה שהיא נאבקת במשך עשרות שנים.
סראני נאבקה עם דיזימיה, צורה כרונית, מתונה יותר של דיכאון, לאורך כל ילדותה. ואז, כשהיתה בת 19, היא ניסתה להתאבד. "הייתי מבודדת מאוד", היא מספרת. "הוריה הזדעזעו אחרי ניסיון ההתאבדות שלה, משום שאף אחד לא חשד שהיא נמצאת בייאוש כזה. "לא הייתי מסוג הילדים שצעקו שאני סובל מכאבים", אומר סראני. "הייתי שקטה בצורה מסוכנת. מבחוץ נראה הכול נהדר. תמיד היה לי חיוך על הפנים שלי למרות שהייתי ממש נאבקת."
סראני הצליחה לשלוט בדיכאון שלה בשיחת דיבור במשך יותר מעשור. בגלל שהיא מזכה פסיכותרפיה עם הצלת חייה, היא החליטה להמשיך פסיכולוגיה כקריירה. "זה היה בכושר טבעי בשבילי", היא אומרת. "לחיות עם דיכאון בהחלט נתן לי נקודת מבט ייחודית על עבודה עם אחרים."
כאשר דיכאון חוזר
בגיל 33, סראני ילדה תינוקת. היה לה כל מה שרצתה, אבל הדיכאון שלה חזר עם נקמה. סראני סבל מאפיזודה של דיכאון לאחר לידה, תת-סוג של הפרעה דיכאונית גדולה. היא התחילה להרגיש ריקה, והמחשבות התאבדות חזרו אל ראשה. "ידעתי שזה קורה, אבל לא יכולתי לעשות שום דבר בקשר לזה. זה כמו לראות תאונת דרכים - לא יכולתי להסיע את עצמי, "היא אומרת. היא הזהירה את משפחתה שהיא מרגישה מדוכאת, אבל כמה מהם הברישו אותה, ותהו מה היא יכולה להיות מדוכאת. למרבה המזל, סראני ידעה טוב יותר: היא הבינה שההיסטוריה של הדיכאון שלה הגבירה את הסיכון שלה לדיכאון שלאחר הלידה ושהיא זקוקה לעזרה.
הבנת דיכאון <"דיכאון לא נגרם על ידי חוסר צורך במשהו", אומר לטיפה ווטפורד , MD, פסיכיאטר עם קייזר פרמננטה בגאורגיה. "דיכאון היא מחלה הכרוכה ברמות לא מתאימות של נוירוטרנסמיטרים במוח, והיא משפיעה על מצב הרוח והתפקוד הקוגניטיבי". חלק מהגורמים העיקריים לדיכאון הם גנטיקה (בעלי היסטוריה משפחתית של דיכאון), רמות ההורמונים הרבייה בנשים, ובפרעות נוירוטרנסמיטריות, בעיקר סרוטונין, אשר אחראי על שיפור מצב הרוח. "כאשר אתה מגיע לנקודה שאתה מאמין שאתה מדוכא, חשוב להכיר איך אתה מרגיש ולהבין כי זה לא מחוון של חולשה, אלא של המחלה ", אומר ד"ר ווטפורד.
טיפול ארוך טווח ושינויים באורח החיים לדיכאון
לראשונה, החלה סראני לקחת תרופות לדיכאון, והיא פתחה עולם חדש בשבילה. סראני רואה את הדיכאון שלה בדיוק כמו שהיא היתה סובלת מסוכרת או כל מחלה כרונית אחרת הדורשת תרופות לשלוט בה.
היא יודעת שתמיד תזדקק לתרופות, ושחיה בדיכאון פירושה גם טיפול טוב בעצמה באופן כללי, כולל אכילה בריא, מקבל שינה טובה, פעילות גופנית באופן קבוע, מקבל מספיק אור שמש. עדיין יש לה ימים שבהם קשה לקום מהמיטה, אבל היא עושה את הצעד הראשון לקום ולמקלחת, וכל צעד אחרי זה קצת יותר קל.
סראני, מחברם של שני ספרים על דיכאון , מתמודדת עם חברים ובני משפחה שפשוט לא מבינים את הדיכאון שלה. היא מנסה להשתמש בשיחות האלה כדי ללמד אחרים על דיכאון ולפעמים זה בסדר פשוט להרגיש עצוב. "אני אומר להם שמגוון הרגשות האנושיים כולל לפעמים עצבות ומדוכא, גם אם נראה שיש לך את הכל, " היא אומרת. "אז אני אומר לאחרים לתת לי לבכות, תן לי להיות עצוב, ולתת לי את הרגע הרגשי."המומחיות המקצועית של סראני הייתה מועילה לקבלה וניהול הדיכאון שלה. "אני מכירה את המדע שמאחורי המיינד ואת המחקר שנמצא שם", היא אומרת. "להיות איש מקצוע בתחום בריאות הנפש עוזר להוציא את העוקץ מהסטיגמה במאבק האישי שלי".
